עד עתה נהוג היה לטפל באנשים המוגדרים כטרום סוכרתיים כבעלי פוטנציאל להחמרה ומחלה בסוכרת מסוג 2. מחקר שבוצע לאחרונה ניסה לבדוק האם זו גישה שמרנית לנוכח נתונים חדשים שניתן ללמוד על התפתחות מצב זה.
טרום-סוכרת נחשב מצב בו רמת סוכר בדם הגבוהה מהמצב הנורמלי, אך עדיין לא מוגדרת כסוכרת. אדם נחשב לטרום-סוכרתי אם רמת ה-A1C שלו היא 5.7% עד 6.4% או אם רמת הגלוקוז בדמו בזמן צום היא 100 עד 125 מיליגרם. באמצע החיים, תוצאה כזאת אינה מבשרת טובות מבחינה בריאותית.
מחקר שהתפרסם בתחילת 2021 בכתב העת JAMA Internal Medicine נותן כמה תשובות על מצב הביניים שנקרא טרום-סוכרת.
החוקרים גילו כי רמות הסוכר בדם אצל מבוגרים שהוגדרו טרום-סוכרתיים עשויות לחזור בתוך כמה שנים למצב נורמלי ולא להתפתח לסוכרת. הם גם גילו כי מספר המבוגרים שמתו בתקופת המעקב לא היה גדול יותר ממספר בני גילם שרמת הסוכר בדמם היתה נורמלית.
ד"ר קנת לאם מאוניברסיטת קליפורניה שבסן פרנסיסקו, מומחה לגריאטריה שכתב על המחקר, הסביר כי אבחנת טרום-סוכרת מעידה כי אותו האדם כנראה יפתח סוכרת, שעלולה להתפתח למחלה קשה שיכולה לפגוע בכליות, בעיניים ובעצבים, וגורמת במירעה להתקף לב ולשבץ.
עם זאת, אצל אדם מבוגר עם רמות סוכר גבוהות מהרגיל, הסיפור הוא שונה בגלל שאותו מצב של טרום סוכרת מתפתח למצב מסוכן במשך שנים ולכן ייתכן שבני 70 או 80 עם טרום סוכרת לא יספיקו לפתח מלה קשה בחייהם.
ויכוח ארוך שנים אולי יוכרע אחרי מחקר זה. הוויכוח נסוב סביב השאלה האם תיוג אנשים כטרום-סוכרתיים הופך שלב רגיל בהזדקנות לבעיה רפואית והאם תיוג שכזה מייצר חרדה מיותרת בקרב אנשים שממילא מתמודדים עם בעיות רפואיות שונות ותיוג זה תורם להתמודדות שלהם?
סיכום המחקר
בראש מחקר זה עמדה ד"ר אליזבת סלבין, מומחית למגפות מבית הספר מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס. היא ועמיתיה השתמשו בנתונים של מחקר על סיכון למחלות לב וכלי דם שהחל בשנות ה-80.
הם בדקו 3,412 משתתפים בני 71 עד 90 שלא היו חולי סוכרת, ושהגיעו לבדיקת רופא ולבדיקות דם בשנים 2013-2011. כמעט 75% מהם אובחנו כטרום-סוכרתיים.
כשבדקו מה קרה כעבור 5-6 שנים למשתתפים הטרום-סוכרתיים במחקר, הם ראו כי רק 8%-9% מהם הפכו לסוכרתיים. לעומת זאת, רמות הסוכר חזרו לנורמה בקרב 13% מהאנשים שרמת ההמוגלובין המסוכרר שלהם היתה גבוהה מדי ובקרב 44% ממי שאובחנו כטרום-סוכרתיים בגלל בדיקת גלוקוז בצום. 19% מבעלי ההמוגלובין המסוכרר מתו, וכך גם 16% מבעלי הגלוקוז הגבוה בזמן צום. שיעור מתים זה דומה לאוכלוסייה הכללית, בקרב אנשים שלא נצפה אצלם מצב של טרום-סוכרת.
"אנחנו לא רואים סיכון מיוחד אצל האנשים האלה", אמרה סלבין, "קשישים סובלים מבעיות בריאות מורכבות, ויש להתמקד באלה שפוגעות באיכות החיים ולא בעלייה מתונה ברמת הגלוקוזה בדם".
מה יצא מהמחקר?
ייתכן שממצאים אלה עשויים לשנות כעת את המלצת עמותת הסוכרת האמריקאית. כיום העמותה ממליצה על מעקב של לפחות שנה אחרי אנשים עם טרום-סוכרת, ועל בדיקה של אורח חייהם, התאמת תוכנית בריאות לאנשים עם סיכון מוגבר ואולי אף על מתן מטפורמין לאנשים מתחת לגיל 60 עם השמנה מופרזת.
ועדה של העמותה תבחן את המחקר, ולפי המדען הראשי של העמותה, ד"ר רוברט גבאי, ייתכן שהוא "יוביל לשינויים בדרך שבה אנו חושבים. יכול להיות שהסיכון למבוגרים עם טרום-סוכרת קטן משחשבנו".
