להיות Caregiverמידע שימושיסיפורים אישיים

ראיון עם שירי: “…אני מוצאת את עצמי מול אמא שלי כמו מול מראה…אני מרגישה שאני משנה הרגלי חיים בזכותה”

אתם לא לבד; גם אם נדמה לכם שהסיפור שלכם כ-caregivers אינו ייחודי, אינו מיוחד או יוצא דופן, דעו שאתם סוחבים עליכם תפקיד שיש אחרים שעושים אותו, כך או אחרת ונושאים יחד אתכם את החששות, הדאגות, היומיום והציפייה לעתיד. לשם כך אנחנו משתפים איתכם עוד סיפורים, של עוד caregivers והפעם הסיפור של שירי.

שירי בת 36, עובדת בחברה גדולה, נשואה ואמא, מתגוררת במרכז. אמא של שירי חולה בסוכרת מסוג 2 ויחד עם אבא שלה, הם גרים בקרבתה.

אמא של שירי מתקרבת לגיל 70 ובעשור האחרון היא מאובחנת כחולה בסוכרת מסוג 2. “לאמא שלי יש רגישות גדולה למחלה מסיבות משפחתיות וזה הפחד הגדול של אמא שלי”, אומרת שירי. “לפני האבחון היא פחות שמרה באופן ממוקד. היא חיה חיים נורמטיביים ושמרה תמיד על המשקל, ממש כמו כולם, בעצם”.

מה השתנה אחרי האבחון?

“אחרי גילוי הסוכרת היתה עבודת לימוד מעמיק של אמא ואבא. הם התחילו לאכול בריא ולקרוא הרבה אבל אז התחילה התרופפות. הם התחילו לטוס הרבה לחו”ל והקשיים בהתמודדות עם השמירה על תזונה נכונה היו א פשוטים. היו גם תקופות של מתח רב. הגילוי של’סטרס’ השפעה על הסוכרת היה מאד משמעותי. היה לה חשוב להרגיע את עצמה כי היא יודעת שזה מעלה לה את הסוכר. אמא עשתה הרבה מאמצים להרגיע את עצמה על ידי מדטציות”.

מה קרה אחרי ההתרופפות? היתה לזה השפעה על מצבה הפיזי?

“היא החליטה לחזור ו’לקחת את עצמה בידיים’. בשנה וחצי האחרונות אמא שלי חזרה למשטר של שמירה על המשקל על ידי התייעצות עם תזונאית והצטרפות ל’שומרי משקל’. השינוי היה גדול גם אצלה וגם אצל אבא שלי. היא עושה הרבה ספורט. היא אומרת בעצמה שהיא מודעת לכל דבר שהיא מכניסה לפה. השינוי כל כך משמעותי, שהרופאה רוצה לעשות ממנה מנטורית לאחרים”.

איך ההתרופפות השפיע עליך?

“היה שלב שנכנסתי לעומק העניין”, אומרת שירי. “הייתי בודקת איתה מי מטפל בה ומה המדדים שלה אומרים. דווקא אז מצאתי שיש לי קושי לתקשר איתה. היינו יושבים בארוחות והיא היתה אוכלת רגיל אבל בקינוח היא היתה ‘גונבת’ מהקינוחים עתירי הסוכר. אני ושתי אחיותיי היינו מתריעות בפניה והיא היתה רבה איתנו. עיצבן אותה שאנחנו מעירות לה. זה היה קשה”.

מה התפקיד של אבא שלך?

אבא שלי מאד מסור והוא זה שקורא ומתעמק במחקרים ומאד עוזר לה. הוא אימץ את התזונה בבית ושניהם מתאמנים. זו עזרה עצומה”.

איך המצב היום? איך מתבטא השינוי של השנה האחרונה בחיים שלה ושלכם?

“את השינוי הגדול אני רואה במפגשי שישי אצלי ואצל אחיותיי. הארוחות הפכו מותאמות לה ולאחותי, שהצטרפה אליה ל’שומרי משקל’ ונמצאת יחד איתה בתהליך ההרזיה. בהתחלה הרגיז אותי שכולנו צריכים להתאים את עצמנו אליהן – הסלט הרגיש דל, הפשטידה נראתה לי קציצה חסרת טעם. עם הזמן למדנו להכין אוכל טעים יותר במסגרת המגבלות ויותר מזה: אני מרגישה שהשינוי הזה השפיע עליי ועל התזונה שלי.

“השינוי שלי מפתיע אותי: אני מוצאת את עצמי מול אמא שלי כמו מול מראה. אנחנו דומות פיזית ועולות בי המחשבות שאם זה תורשתי, יש למחלה הזו אפשרות להשפיע גם על בריאותי בעתיד וזה הגילוי מבחינתי. אני מרגישה שאני משנה הרגלי חיים בזכותה”.

איך זה זה שינה הרגלי חיים אצל המשפחה המורחבת?

“כמו שאמרתי, אחותי הצטרפה לאמא ופעם בשבוע הן נפגשות ב’שומרי משקל’ ולכן נוצר קשר מיוחד בינהן, דבר שמעודד אותי ואת אחותי השלישית להצטרף אליהן. חשבתי גם להצטרף אליה ולאבא שלי להליכות הערב.

“הקשר בין אבא ואמא שלי הפך למעניין. בהתחלה אבא היה נוזף בה אבל זה השתנה. עכשיו הם שותפים ממש. הם שבו לאחרונה מחו”ל והיה להם קשה להתמיד עם התזונה. עכשיו הם ונכנסו שוב, יחד, למשטר. בזכות התהליך של אמא, אבא שלי הפך ליותר בריא.

“ההורים שלי לא מתנהלים סביב המחלה. הם מבלים ומטיילים וחיים חיים רגילים עם השמירה הקבועה. אמא שלי מאוזנת ולא משתמשת באינסולין. לעומתה, אחיה הצעיר, חולה גם הוא, לא שומר כלל והוא כבר עם אינסולין.

ואיך את רואה את התמונה הגדולה שלך מול המחלה של אמא?

“אני מאד גאה באמא ובהישגים שלה. אבא שלי גם מאד מעריך והתפקיד שלו חשוב מאד. עדיין קשה לי להשלים עם השינוי שאני חייבת לעשות, אבל גם זה יבוא והשנה החלטתי שזו השנה שבה אעשה את השינוי הגדול בחיים שלי מבחינה בריאותית. לראות את אמא שלי אחרי השינוי ואת המאבק שלה לשמור על איזון מדרבן אותי”, מסכמת שירי.

הראה עוד

עוד מתכונים לשניים

Close
Close