מאת: ליאת זנד
שום דבר בחיי אחי ובחיי לא הכין אותנו למה שקרה בסוף השבוע; כהרגלנו באנו לבקר את ההורים שלנו, בני 88 ו-78 אבל במקום לעלות למעלה ולפגוש בדלת ניחוחות תבשילים, שמסמלים את הארוחה שמחכה לנו, מצאנו את עצמנו עומדים במרחק של מטרים, בחצר הבניין שלהם וצעקנו אלה אל אלה. גשם עדין ירד והוסיף לסצנה הזו את הסיומת הסוריאליסטית שעטפה את הכל.
ימים לא קלים עוברים על ההורים של כולנו. הם נדרשים לשבת בבית ולא לצאת. אם בהתחלה הם התקשו להסתגל למצב ועוד יצאו לקניות, הרי שמספרי הנדבקים העולים בווירוס הקורונה גורם להם להיסגר בבית ולא לצאת כלל. את האיומים הם הבינו היטב וגם אנחנו, הילדים שלהם. עוצר יציאות.
הכל נכון והגיוני אבל הלב הנשבר, מה איתו? איך אפשר לנסות ולהירגע כשאי אפשר לפגוש את אבא ואמא, לחבק אותם, לשוחח כמו משפחה? איך מצליחים לרפא קצת את העצב שלהם, שני אנשים אנרגטיים ופעילים, על כך שהם לא יכולים לצאת מהבית?
מצד אחד החששות לשלומם, מצד שני כאב הלב על היותם סגורים בבית, על פחד המוות האמיתי שאנחנו יודעים שמנהל אותם, על התחושה של חוסר האונים שלהם ועל החוסר הגדול שהם חשים מכך שהם לא יכולים לפגוש את הילדים והנכדים.
במקביל לעצב הרב שמלווה את כולנו, החלטנו לעשות הכל כדי להשאיר אותם מחוברים וקשורים, רלוונטיים ועד כמה שניתן, לחזק את תחושת היחד. זה מה שאנחנו עושים:
• מתקשרים כמה שיותר פעמים ביום, גם אנחנו, גם הנכדים. מנסים לעשות את השיחות בווטסאפ וידאו. זה פשוט וכה משמח. "אבא, תתגלח", "אורי, ספר לסבתא במה שיחקת עכשיו". כל שיחה כזו היא צינור לנורמליות.
• אם ההורים מצליחים להשתלט טכנולוגית, אפשר להתחבר לאפליקציות וידאו מרובות משתתפים (ZOOM למשל, היא מאד אינטואיטיבית וקלה לתפעול). זו יכולה להיות מסיבה משמחת, שניתן לערוך מעת לעת.
• שולחים בקבוצת הווטסאפ המשפחתית דברים מצחיקים ומשמחים. אנחנו יסדנו פינה של 'חיובי יומי' וכל אחד שולח מה שיש – פרח שפרח במרפסת, מם מצחיק, המלצה לסרטוני כושר. הכל.
• סבא מומחה בתחום מסוים? תקבעו לו שיעור יומי בווידאו עם הנכדים. סבתא מומחית באפיה? שתשלח מתכונים לנכד או לנכדה.
להורים שלנו יש כישורים, הנכדים גם כך בבית אז אפשר לחבר את אלה לאלה וכך ארגנתם עיסוק לכל הנוגעים בדבר.
• סידורים – קופות החולים יכולות לשלוח אליהם תרופות, הרופאים יכולים לשוחח איתם ולהרגיע. כדאי לדאוג שיש להם את כל מספרי הטלפון בהישג יד.
• אם יש נכדים קטנים, יסדו פינה בה סבא מספר להם סיפור מדי יום. האושר של שני הצדדים יהיה רב.
• אם הם מתקשים להשתלט על אפליקציות מורכבות, תעשו איתם קניות יחד. הם יקריאו, אתם תזמינו במחשב והמשלוח יגיע אליהם בהמשך.
• ספרו להם הכל. כן, הכל. גם חששות, דאגות לנוכח המצב. הם מחוברים גם כך לתקשורת ויודעים הכל והדאגות שלכם מעניינות אותם. תזכרו, הם עברו הרבה ותמיד נעזרתם בהם, אז למה לא היום? מומחים מתחום הנפש ממליצים להשאיר אותם כך מחוברים למה שקורה במשפחה.
• כל עוד ניתן, תקבעו איתם מפגשים. אל תביאו את הנכדים הצעירים כדי שלא ירוצו אליהם אבל שבו מתחת לבניין או מחוץ לבית שלהם, שמרו על מרחק, הביאו להם מצרכים, אם צריך, ספרים, עיתונים ומגזינים, תנו להם לתת לכם אוכל שהכינו. השיחות האלה והמפגשים הזויים אבל ימלאו אותם לימים רבים קדימה. גם אתכם.
• תתחילו להכין אותם שליל הסדר השנה יהיה שונה לחלוטין. תחשבו על יצירתיות. אין ברירה.
מה עוד? תקווה. לימים של שיגרה, לימים של שקט ולבריאות לכל מי שאנחנו אוהבים ובעצם, לכולם. תשמרו על ההורים שלכם, על עצמכם ועל הילדים.
