טבעי לחשוב שאדם חולה, בעיקר במחלה כמו סוכרת מסוג 2, שאורח החיים בה קריטי כל כך, ידאג וישמור על עצמו כי בינינו, אין הגיוני מזה אבל מה עושים עם חולה שכמעט מתכחש למחלה, שכל ניסיון להשפיע עליו הופך לריב?
מיכל היא בת זוג של חולה סוכרת מסוג 2. היא בת 59, נשואה ואם ל-2 ילדים מנישואים קודמים. היא מתגוררת בצפון הארץ ועובדת בהדרכה מקצועית. בן זוגה מאובחן במחלה מעל 20 שנה.
הם זוג חברתי ופעיל מאד, עובדים בעבודות משמעותיות ומטיילים לא מעט. שאלנו את מיכל איך מתנהל הבית בתקופות מיוחדות, כמו תקופת החגים.
מיכל, איך מארחים בבית עם חולה סוכרת?
"אני לא אדם מבשל באופן מיוחד אבל אנחנו מארחים והמומחיות שלי היא סלטים. כשמחלקים את המנות בין המשתתפים, אני נותנת לאורחיי משימות של אוכל בריא מפני שכך אנחנו אוכלים בבית. דווקא בן הזוג שלי הוא זה שמביא את המתוקים הביתה – עוגות וגלידות. אין לי ממש שליטה על זה.
"לדעתו הוא לא מגזים, לדעתי הוא כן. הוא אוכל יותר מדי פירות ומנשנש הרבה יותר מדי. מה שנחשב בעיניו מידתי, לא תקין בעיניי כלל אבל הרמתי ידיים. אי אפשר לריב על זה כל הזמן. בשגרה אני דווקא מקפידה מאד על פעילות גופנית של שנינו יחד – אנחנו משתדלים לעשות הליכות פעמיים בשבוע ולחתור בים פעם בשבוע. בזה אני מצליחה. עם התזונה, ממש לא", אומרת מיכל.
"התסכול הזה מוציא אותי מדעתי. זה אחד הנושאים שמאד קשים לי ויוצרים בינינו הרבה מתח אבל אי אפשר לריב על זה כל הזמן. הילדים שלו גדולים ולא מודעים כלל להיותו חולה כי המחלה החלה רק אחרי שיצאו מהבית. בעיניו זו לא בעיה והוא לא עושה מזה סיפור. אותי זה ממש מדאיג. החגים לא חריגים בעיניי מימים אחרים מהבחינה הזו אבל כשאנחנו מארחים, אני לא מעירה כי זה לא נעים כלל".
ומה קורה כשאתם מתארחים אצל אחרים?
"אני בעקרון לא מהטיפוסים שמשתוללים עם אוכל. אתמול, למשל, היינו בבת מצווה ולא נגענו במתוקים. הוא גם לא אוכל לחם ופסטות. המתוקים הם החולשה שלו וכשזה מגיע לזה, ההשפעה שלי לא קיימת".
מה קורה כשאתם מטיילים?
"אנחנו מטיילים הרבה בארץ ובחו"ל ושם המצב טוב יותר. אלה טיולים עם הרבה פעילות, כי אנחנו אוהבים כאלה וזה טוב. בדרך כלל אני אחראית על המזון שאנחנו לוקחים לטיולים והוא מבקש סנדוויצ'ים. דווקא בטיולים המצב יותר בשליטה מפני שאנחנו עושים דברים יחד אז אם אני לא נכנסת לחנויות, גם הוא לא ייכנס ואני, כאמור, אוכלת בריא מאד".
לסיכום אומרת לנו מיכל: "המחלה לא משפיעה על חיינו המשותפים מלבד העובדה שאני חיה עם חוסר השליטה והחרדות הגדולות שלי".
