בני משפחה מזדקנים וזה טבעי. עם חלוף הזמן, ניכרת ירידה במדדים שונים וגם זה טבעי אבל השנה האחרונה נדמית ככזו שהאיצה תהליכים מהר מהרגיל.
הוריי מתבגרים ותודעתית אני מוכנה לכך כבר שנים אבל עכשיו, כשיצאנו מהצד השני של הקורונה, כששניהם מחוסנים, כשאנחנו – הילדים – מחוסנים, אנחנו נפגשים בצד השני של המגפה באופן קצת שונה. כמה שונה? יש לי רק את תחושותיי והן אומרות לי שחלה כאן התבגרות – שלא לומר הזדקנות – מואצת.
הוריי אנשים עצמאיים, בסוף שנות ה-70 וה-80 לחייהם. במקרה שלהם, מצבם היה טוב לפני הקורונה והוא אינו קיצוני גם עכשיו ועדיין, אני חשה שחל כאן שינוי גדול במצבם; הם הפכו פגיעים יותר, מתלוננים על בעיות שלא היו שם קודם ובקיצור, הזדקנו בהרבה יותר משנה אחת. משיחות איתם אני מבינה שהם חשים את השינוי גם לגבי חבריהם וחברותיהם.
זה לא שנעלמנו מחייהם כי היינו שם לאורך כל השנה הזו. נפגשנו בכל הזדמנות בה התירו הסגר וההקלות. נפגשנו בחצר הבניין שלהם, בגינות, בפארקים, שמרנו מרחק ומסכות, הרחקנו את הנכדים ממפגשים אישיים וחיכינו לחיסון. חג הפסח האחרון היה ניצחון גדול ומרגש במיוחד, כשחגגנו יחד בשמחה גדולה אבל האם השנה הזו חלפה בלי להשאיר סימנים? נראה שלא. למרות שלא חלינו, נדמה שהשנה האחרונה השאירה את חותמה, בעיקר עליהם.
התחושות מבוססות
אשל ג'וינט ישראל, בשיתוף ERI ערכו סקר על זקנה בימי קורונה בו בדקו את השתקפות השפעות הקורונה על בני +65 בישראל.
בסגר נבדק מדגם מייצג של בני 65 + בישראל שנבדקו בשתי תקופות ובו ענו מאות אנשים על שאלון של 40 שאלות בעברית, רוסית וערבית על ידי מכון מדגם בטלפון ובאינטרנט. השאלון נבדק בתקופת "שגרת קורונה" (20.8-7.9.2020) ובתקופה של הקלות (13-27.5.2020).
מהסקר עולה כי נמשכת מגמת ההידרדרות בקרב אוכלוסיית הזקנים בישראל בשלושת המדדים להזדקנות מיטיבה שגובשו בג׳וינט-אשל: בריאות, משמעות וחוסן כלכלי.
כמה נתונים שהתגלו בסקר:
• 51% דיווחו על החמרה במדדי שבריריות. זו לא השתנה על אף ההקלות ויכולים להעיד על התפתחות של שבריריות כרונית.
• 89% דיווחו על קשיים רגשיים עם החמרה בשיעורי הבדידות והדיכאון והם חשו במצב נפשי ירוד בכמה מימדים, לצד שחיקה ברשת התמיכה המשפחתית.
• כ- 20% נפגעו כלכלית, כשמחצית מהזקנים העובדים נפגעו תעסוקתית (שהם 13% מכלל הזקנים).
• פחות זקנים מוותרים על בדיקות רפואיות. 25% עדיין לא השלימו בדיקות, בעיקר עקב חשש מהידבקות.
• ובכל זאת, 39% לא חוו התדרדרות משמעותית בקורונה כלל.
מה בכל זאת ניתן לעשות בעיקר כדי לעודד חוסן נפשי?
המפגש עם הקהילה או ההשתתפות בפעילות פנאי משמעותית, מפחיתים כל אחד בנפרד את הסיכון למצב נפשי במידה דומה. שילוב בין שתי ההתנהגויות עשוי לתת את הערך הגדול ביותר להקטנת הסיכון להתדרדרות נפשית:
• מפגשי פנים אל פנים עם ובתוך הקהילה.
• פעילות פנאי משמעותית היא חשובה.
התעמלות, למשל, מפחיתה את הסיכון להתדרדרות תפקודית יותר מאשר המפגש עם הקהילה לבדו, אבל לשילוב בין שניהם תהיה תועלת העולה על ערכה של כל התנהגות בנפרד.
לסיכום, כך למדתי, עליי לעודד את הוריי לצאת יותר, לפגוש עוד אנשים ולנהל אורח חיים פעיל ככל האפשר. יצאנו ממשבר הקורונה, עכשיו הגיע הזמן לחזק את הורינו ולשמור עליהם לפחות כמו בתקופת הקורונה עצמה ואולי אפילו יותר.
כתבה: ליאת זנד
