המטפלים העיקריים בבני משפחה עם מחלות כרוניות עלולים לשלם מחיר יקר על מאמצים בלתי פוסקים וטיפול בחולה מצד אחד ובחייהם הפרטיים, כולל משפחתם הגרעינית ובקריירה, מהצד השני. את השינויים שחלים בהם עקב המאמצים שלהם, הם לא תמיד חשים ופעמים רבות ייבטלו את ההצעה שיש בעיה.
קיימים מספר סימנים שעלולים להצביע על כך שבן המשפחה המטפל מגיע לקצה היכולת שלו או שלה:
• הכחשה – פעמים רבות בני המשפחה המטפלים יכחישו שמצבו של המטופל משתנה וישייכו את השינויים לימים קשים שעוברים על המטופל.
• התקפי רגש – כמו זעם, עצב או דכדוך – עלולים להיות משהו שבני משפחה מטפלים יחושו שעוברים עליהם.
• התבודדות חברתית – בתקופות של מותשות, בני משפחה מטפלים ייטו להתבודד. הימנעות מתקשורת של בני משפחה מטפלים עלול לסמן שהם בקצה גבול יכולתם.
• חרדה ודכאון – תחושת תסכול מול עוד יום מתיש או תחושה שכל פעולה צפויה להיות קשה, גם דברים שבעבר גרמו להנאה, עלולים להצביע על בעיה אצל בני משפחה מטפלים.
• תשישות – שינויים בהרגלי השינה, אינסומניה (העדר שינה) עלולים להצביע על בעיה אצל בני המשפחה המטפלים.
• בעיות רפואיות מועצמות – אצל בני המשפחה המטפלים עלולה לחול החמרה במצבים רפואיים – פיזיים ונפשיים. הם עלולים לדחות את הטיפול בהם.
למרות הפסימיות הנושבת מהדברים כאן, אם אתם בני משפחה או קרובים לבני משפחה מטפלים בקרוב חולה, יש גם היבט אופטימי שכן, יש מה לעשות כדי להיטיב איתם:
• כל יום ביומו – מומלץ לתרגל מול בני המשפחה המטפלים לתכנן את הטיפול בטווחי זמן קצרים: מה צריך לעשות היום, מה התכניות למחר? מבט מעשי במקום מבט כללי על המצב הכולל ומה שצופן העתיד, שכן זה עלול לדכדך במיוחד.
• פינוי זמן אישי – עודדו את בני המשפחה המטפלים להרפות ולהקדיש זמן לעצמם – בין אם תעודדו אותם לפעילות גופנית (שתיטיב איתם מבחינת בריאות וגם מבחינת אנדרופינים, סם השמחה הטבעי שמפיק הגוף), או בדקו שהם אוכלים כראוי או מקדישים זמן לטיפול בענייניהם. אם קריאה או צפייה בסידרה עוזרת להם להירגע למשל, עודדו אותם לעשות את זה.
• לימוד שיטות הירגעות – עודדו אותם לתרגל פעולות מרגיעות כמו יוגה או מדיטציה אולי אפילו להשתתף בטיפול CBT או בקבוצות תמיכה. זה עשוי להקל מהם לחץ רב.
• נסו לעודד את בני המשפחה להכיר ולדבר עם עוד אנשים שמתמודדים עם טיפול דומה. כיום, כשפייסבוק זמין כמעט לכל, ניתן למצוא קבוצות כאלה ולהיעזר בהן בקלות כדי להפיג חששות ולחלוק בנטל עם מישהו בדיוק כמוהם. למשל, קבוצה כמו זו: דואגים למטפלים >>
• אל תפתרו את עצמכם כצופים מהצד בלבד – יש לכם יכולת לעזור לבני המשפחה המטפלים ולא רק לפתור את תפקידכם ב"אם אתם צריכים משהו, תתקשרו". כנראה שהם לא יתקשרו. אולי קשה להם לבקש עזרה ישירות, בעיקר כשבני המשפחה המטפלים נותנים עזרה בעצמם. פשוט תעשו ותעזרו. איך? למשל, אם אתם עושים קניות, תגידו שאתם בדרך לקניות ותשאלו מה הם צריכים. הזמינו אותם לארוחות סוף שבוע או חג, הציעו פעילויות מהנות כמו בית קפה לשעה קלה, הליכה ספורטיבית יחד, טיול קצר מול הטבע, אולי אפילו הצגה או סרט. שמחו אותם.
• נסו לפתח שיחה ולתת להם אוזן וכתף, גם לקטר – מה יש, מגיע להם. ספרו להם גם דברים שעוברים עליכם והתייעצו איתם. זה יוציא אותם מעולם הצרות הצר שלהם והם ישמחו לשמוע על עולמכם.
• צרו אתם קשר – התקשרו תכופות, תיזמו מפגשים. אל תפחדו ממצבים מביכים ושיחות לא נעימות. זה ישמח אותם וייתן להם חוסן חברתי חשוב.
• למדו את המחלה – למדו במה הם מתמודדים מול החולה. ההבנה שלכם ואולי אפילו העצות שתוכלו להשיא להם, יעזרו להם מאד.
• תנו להם מתנות – כן, כן, שמחו אותם בדברים קטנים. הם לא מקבלים שכר על היותם מטפלים בבני משפחה אז כרטיסים להצגה, שובר מתנה לחנות בגדים אהובה, שובר לחנות כלים שהם מחבבים, לטיפול יופי וכדומה. אלה ישמחו אותם ויעזרו להם להגיע לדברים שהם זקוקים להם כדי להרגיש טוב.
לסיכום, גם אם אינכם בני המשפחה המטפלים בקרוב חולה באופן ישיר, יש לכם תפקיד. דאגו לבני המשפחה המטפלים והשגיחו בשינויים שחלים בהם. תפקידכם לא פחות חשוב.
