יעל היא חברת הקהילה שלנו, ב"2 סוכר". היא מתמודדת עם ערכי סוכר גבוהים בדם והסכימה לספר לכולנו את החוויה שלה, כשהיכתה בה ההכרה שהיא חלק ממארג משפחתי כולל בו החולה הוא רק חלק משרשרת גנטית משפחתית. יש לה גם מסקנות בהתאם.
"אני יעל, סופרת ועורכת ספרים, אוטוטו בת 61", היא מספרת, כשאנחנו מבקשים ממנה שתספר קצת על עצמה.
איך ומתי נודע לך שהסוכרת מסוג 2 כבר חלק ממך?
"בגיל 50 הודיעה לי רופאת המשפחה שאני כבר טרום סוכרתית, עם רמה של 107 בצום ושעליי להתחיל בדיאטה מיוחדת לסוכרת. אבל אני, בעיקשותי, לא לקחתי את זה לתשומת ליבי, כי זאת יש להבין – עד שנת 2007, הגבול העליון הנורמלי לסוכר בדם היה 110 בצום, ולכן החלטתי ש-107 בצום זה לא רציני והמשכתי לחגוג באכילה, על פחמימות ומתוקים".
איפה טעית?
"מובן שלא לקחתי לתשומת ליבי שהמחלה היא גנטית במשפחתי. הרי, גם אבי חלה בסוכרת 2 בשנות ה-60 לחייו וטופל בגלוקומין. רק בשנות השבעים לחייו הוא רזה והקפיד מאוד בתזונתו והסוכרת נעלמה לגמרי. גם אחותי הגדולה חלתה בסוכרת בשנות ה-60 לחייה. היום, בגיל 72, היא נעזרת באינסולין שמזריקים לה בבית האבות בו היא מתגוררת", היא מספרת, "אבל אני, כאמור, לא לקחתי את כל זה לתשומת ליבי, ובגיל 55 הסוכר בצום כבר היה 125, והרופאה רשמה לי גלוקומין", מספרת יעל על מה ששיחזרה בדיעבד.
מה קרה מאז?
"מאז הפסקתי בכלל לצרוך סוכר, עברתי לממתיקים אלטרנטיביים בריאים ואני משתדלת לא להגזים בפחמימות לא מורכבות. כיום, ה-A1C שלי כיום עומד על 6.7, אני על שני כדורי גלוקומין ביום ועושה פעילות גופנית. לשמחתי, אינני זקוקה לעזרה מבחינת ניהול המחלה, והיא גם אינה מגבילה אותי בדבר, למעט סוגיית המזון, שבו עליי להיזהר", היא אומרת.
האם את מחמירה עם עצמך על חיבור הנקודות המאוחר?
"מבחינת ניהול הדיאטה, אני מועדת לפעמים, גם בבית, ומובן שגם באירועים חברתיים ומשפחתיים. אינני סבורה שניהול הדיאטה שלי הוא באחריות הזולת, או שעל הזולת להתחשב בי מבחינת האוכל המוגש בארוחות משפחתיות. בעיניי, הדבר מוטל על החולה עצמו., דהיינו אני", היא אומרת ולנו רק נותר לאחל ליעל רק בריאות.
