אם את אישה מעל גיל 50, קיים סיכוי רב שאת שייכת למה שנהוג לקרוא "דור הסנדוויץ'" ואת מטפלת בהורים מצד אחד וילדים מצד שני. הם פרוסות הלחם בסנדוויץ', את לחוצה שם בתווך.
רוב בני המשפחה הדואגים למטופל הן נשים. ליתר דיוק – 75% מבני המשפחה המטפלים הן נשים ו-17% מסך כל בני ה-65 ומעלה מטפלים במישהו הנתמך על ידיהם, כך מצאה האגודה האמריקאית לאזרחים בגיל הפרישה (AARP) וסביר להניח שהמצב בישראל אינו שונה בהרבה.
עוד מצאו שם, ש-40% מבני המשפחה המטפלים מלהטטים בין עבודה במשרה מלאה ובני משפחתם הגרעינית, במקביל לטיפול בבני המשפחה המטופלים. התוצאה היא מתח מתמיד ובאופן טבעי, מתח זה מוביל גם לבעיות שינה.
דאגה ובעיות שינה
המרכז לבקרת מחלות האמריקאי (CDC) מספר ש-37% מבני המשפחה המטפלים מדווחים על איכות שינה לא טובה. לא מדובר רק בשעות שינה מועטות, שגורמות לעייפות, אלא במצב כרוני של מחסור בשעות שינה איכותית ומכאן קצרה הדרך לבעיות רפואיות רציוניות שנובעות מאותו מחסור שעות שינה כרוני.
מבוגרים זקוקים ל-6-9 שעות שינה. מעל גיל 65, 6-8 שעות שינה הן זמן אופטימלי. יש כמובן משמעות גדולה גם לאיכות אותן שעות. הן צריכות להיות איכותיות, וכאלה המאפשרות חלומות ושינה עמוקה.
שנתם של בני משפחה מטפלים, כך נמצא, אינה רציפה והדבר לא מפתיע; כשבן משפחה אהוב התלוי בבן המשפחה סובל או נמצא באי נוחות, קשה לישון באופן רגוע ונינוח.
הסיכונים בשינה לא מספקת
37% מבני המשפחה המטפלים מדווחים על בעיות שינה. היעדר שינה עלול לשבש את התנהלות היומיום, לגרום לתאונות ולטעויות, קריטיות יותר או פחות. הדרך לבעיות רפואיות כתוצאה מכך – מהירה, כאמור.
המרכז האמריקאי למניעת מחלות (CDC) מצא ש-53% מבני המשפחה המטפלים מעל גיל 45 מדווחים על בעיות רפואיות כרוניות הקשורות ללב, מקרים של שבץ, אסטמה, סרטן, מחלות כליה, סוכרת ועוד.
הבעיות הנובעות מהיעדר שעות שינה גורמות לעוד תופעות כמו השלכות קוגניטיביות, שכחה, ריכוז, דיבור, מצבי רוח, חרדה ודיכאון, חוסר איזון ועוד.
תופעות אלה מעלות את הסיכוי לאכילת יתר רגשית ואנרגטית ומשם הדרך להשמנה לא בריאה גם היא לא ארוכה. במצבי קיצון הם אף גורמים למצבי פוסט טראומה קיצוניים יותר ומסוכנים יותר לחיי בן המשפחה המטפל.
כמובן שכולם מסביב מאיצים בבני המשפחה המטפלים לטפל בעצמם אבל זה לא פשוט למי שאחראי לרווחתו הבריאותית של בן משפחה מטופל ונזקק. גם אם יש אמצעים כמו כסף, ביטוח רפואי מתאים ועזרה של מטפל צמוד, הדבר אינו מוריד מתחושת האחריות והלחץ האישיים על בן המשפחה המטפל.
האם יש פתרונות?
יש פתרונות מידיים, הקשורים לטיפולים בהפחתת הלחצים באופן כללי – הפחתה בכמות הקופאין בתה ובקפה, הימנעות מאלכוהול והיעזרות במדיטציה. אלה חשובים אבל אולי לא יספיקו.
בני משפחה מטפלים צריכים לשמור על עצמם, למען בני משפחתם הגרעינית ולמען המטופלים גם יחד ולכן חייבים לתעדף את רווחתם האישית בשפע המטלות המלחיצות שעומדות בפניהם.
כדאי לנהל יומן מסודר בו משולב זמן פנוי, זמן לפעילות ספורטיבית, מעקב אחר שעות מנוחה, הרגלי תזונה, משקל וכדומה. כדאי לשים לב בעיקר לפעילות הגופנית, שמטבעה מעוררת, מאזנת את מערכות הגוף ומשפרת את איכות השינה.
אם המטפלים חשים שעליהם להיות במעקב מסביב לשעון אחרי בן המשפחה, כדאי להיעזר בטכנולוגיות מתקדמות יותר, שיעזרו בשליטה מבלי להיות ליד המטופל 24 שעות ביממה. מצלמות, מוניטור שמיועד לתינוקות וכדומה, עשויים להוריד את לחץ המרחק מהמטופל. אפשרות נוספת היא לנסות לגייס עוד בני משפחה שיעזרו למטפלים במטלות העומדות בפניהם.
זהו תהליך ארוך ומתמשך ולכן יש להתייחס אליו בהתאם ולא להזניח את הבריאות האישית של המטפלים ולא את רווחתם כי הם המשאב היקר ביותר העומד בפני רווחת בן המשפחה המטופל והם חשובים מאד לאוהבים אותם בכלל.
