א' ואני מוצאות זמן לשוחח בזמן שהיא נוהגת מהעבודה אל ביתה, בסוף היום. היא עסוקה ואנרגטית והשיחה קולחת. גם א' חברה בקהילת "2 סוכר" וביקשה לחלוק את הסיפור המשפחתי שלה.
היא בת 64, מתגוררת עם בעלה, מטופלת בסוכרת מסוג 2 ונוטלת תרופות. למרות הקורונה והעובדה שהיא בקבוצת סיכון ושומרת עד מאד, בעיקר עכשיו בתקופת הקורונה, היא מנסה לחיות את חייה ולכן היא הולכת לעבודה, מקיימת שגרת אימוני כושר, מבקרת את הבת והנכדים ובעיקר מטפלת באמא שלה בת ה-87.
"אבא נפטר לפני 5 שנים בגיל 90, היו לו פרקינסון וסוכרת. הסוכרת התפרצה אצל שניהם, כשהיו בני 60. גם סבא שלי, מצד אמא, נפטר מתופעת לוואי של הסוכרת והיה קרוב לעיוורון בשל כך", משרטטת א' את מפת הסוכרת המשפחתית. "ידעתי במה מדובר אבל גם רמת הרפואה היתה שונה בעבר וסבא עבר כמה דברים בחייו ושנות מלחמות שחווה לבטח השפיעו עליו באופן טראומתי, שהשפיע על מצב הסוכרת שלו. אני חושבת שהמצב שלי שונה היום".
"אצל הוריי המחלה התפרצה, כאמור, כשהיו בני 55-60. אבא הקפיד מאד על תזונה ואמא פחות. אם לא אני, גם היום היא היתה אוכלת הכל. אבל כעת, כשהיא עם דמנציה ויש לה מטפלת כמה שעות ביום, ההשגחה שלי חשובה פי כמה. כל עוד אבא חי היא שמרה יותר "בשבילו" ודווקא אחרי שמת, היא איבדה רצון לשמור. 'מקסימום', אמרה, 'ניקח אינסולין'. כאילו שזה פתרון קסם.
איך את שומרת עליה?
לאמא יש היום מטפלת לכמה שעות ביום ואיתה אני בקשר. אני מנחה אותה מה להגיש לאמא לאכול ומה לא ואני מכריחה את המטפלת לצאת בכל יום לטייל, גם כשאמא לא רוצה. היא תמיד מנסה למצוא תירוץ אבל אני לא מוותרת".
ומי שומר עליך?
"אני שומרת על עצמי. אני הולכת בבית על הליכון ואני עושה את זה באופן קבוע יחסית, כפעם או פעמיים בשבוע, ולפחות פעמיים בשבוע אני עושה פילאטיס מכשירים. פילאטיס אני עושה כבר עשרות שנים. הגעתי לשם עם קביים בגלל המפרקים. לא יכולתי לעלות ולרדת מהמזרון והיום, אחרי 15 שנים, אני בן אדם אחר וחזק".
"בזכות הספורט גיליתי עוד משהו זה הגילוי המדהים – גיליתי שאחרי 40 דקות הליכה רמת הסוכר בדם אצלי יורדת ב-20 נקודות. במקביל, יש לי בעיות רציניות במפרקים, בעיקר אלה של הגפיים אז אני עושה היום פעילות מתונה יחסית אבל לא מוותרת. הרווח שלי מהספורט כפול – הסוכר בדם יורד והשרירים שלי מתחזקים ובכך, מחזקים את המפרקים", היא אומרת.
"אני מתגוררת עם בעלי. הוא בריא ואני מקווה שהבת שלי קיבלה את הגנים שלו", היא אומרת בצחוק, "ובכל מקרה, היא עם מודעות גבוהה לאורח חיים בריא ובריאות. אני תמיד מתנדנדת, מבחינת משקל אבל בבית אני מאד משתדלת לתזונה בריאה ויחד עם בעלי, שחווה לפני 3 שנים אירוע לבבי, אנחנו מנהלים אורח חיים בריא".
איך את מסכמת את חייך עם הסוכרת?
"הסוכרת שלי התפרצה בגיל 40. היא לא הפתיעה אותי, כפי שכבר סיפרתי אבל מחלת הפרקים דווקא כן. אני חווה עליות וירידות במצבי הפיזי ומה שמאד משפיע על החיים שלי, הם בעיקר בעיות הפרקים. התרופות לשיכוך הכאבים משפיעות מאד על רמות הסוכר וכשכואב לי אני גם עושה פחות ספורט וגם פחות מבשלת ופחות אקטיבית, באופן כללי. מצבי טוב רוב הזמן אבל אני מרגישה שזה עוצר אותי בכל פעם מחדש. אני במלחמות בין התקפי כאבים מכאן לעליית הסוכרת משם".
"בעתיד, אני בעיקר חוששת מאיבוד שליטה על בעיית המפרקים ושזו תשפיע על השליטה שלי גם בסוכרת", היא אומרת בסוג של השלמה עם המצב.
